קהילות לומדות ברשת   

הדידקטיקה (תורת ההוראה) עברה במהלך השנים תמורות רבות, בעקבות שינויים בערכים ובידע האנושי חלה התפתחות בנושא שיטות לימוד והעברת הידע, אמנם מאסלו לא חשב על הוראה כאשר דיבר על היררכית הצרכים אבל אפשר ליישם את התיאוריה גם בנושא הוראה ושיטות הוראה.

1. רמת הבסיס - רמת הקיום, עונה על צרכים בסיסיים בשיטות המסורתיות (מורה מול תלמידים בכיתה או חונך וחניך בהתנסות מעשית), זוהי גישה דיסציפלינארית המארגנת את שיטות ההוראה ואת תכניה בהתבסס על מודל תחומי הדעת, (הקצאת מטלות, חזרה ושינון, מבחנים), גישת החינוך בעולם המערבי מבוססת על ה"לימודים הקלאסיים" שהם שריד לתכנית הלימודים באתונה, תכנית שכללה מקצועות כמו תורת הנאום - הנדרשת מכל מנהיג להצגת טיעוניו, פרט לרטוריקה נזקק האתונאי הצעיר גם ללוגיקה לשם הצגת טיעונים תקפים, לדקדוק לשם התנסחות תקינה, ולבקיאות בספרות ובשירה המסורתית היוונית - כדי לתבל את נאומיו בציטוטים מתאימים בעת הצורך. בנוסף [...] המדעים של אותה תקופה [...] נתפסו כמועילים לפרט הן לצורך הפעילות הפרקטית שלו כמצביא, כמדינאי או כיורד-ים, והן לצורך הצגת עצמו כבר-סמכא בהוויות העולם בפני אסיפת העם.
   מאפייני תכנית לימודים זו הם:
• "קיימות מטרות חינוכיות מוצדקות מסוימות: הקניית ידע או כישורים מסוימים לאנשים צעירים (אם לטובתם, אם לטובת החברה);    
• מן המטרות הללו מתחייבות ידיעה של תחומים מסוימים או רכישה של מאפייני אישיות שונים או כישורים שונים על-ידי האנשים הצעירים;  
• לפיכך יש לכפות על כל האנשים הצעירים ללמוד אותם נושאים הכוללים את הידע הדרוש או אותם נושאים שלימודם וידיעתם מביאים להתפתחות המאפיינים והכישורים הדרושים."

שיטת לימוד זו עברה התאמות בתקופת המהפכה התעשייתית, על מנת להכשיר אזרח צייתן ויעיל לחברה.

2. בשלב מאוחר יותר פותחו תיאוריות חדשות, וההוראה התאימה עצמן לתיאוריות אלו, השינוי חל הן בדרכי ההוראה הנובע מהרצון  לשלב בין תחומי דעת נפרדים באמצעות דידקטיקה רב-תחומית (מולטי דיסציפלינארית) ו/או דידקטיקה בין-תחומית  (אינטר דיסציפלינארית), הן בטכניקות ההוראה והן בהרכב האנושי של הכיתה.
   הרכב אנושי: עד לפני כמאתיים שנה, בית הספר היה מקום בו כינסו תלמידים לצורך לימוד בהדרכת  מורה אחד או יותר,
   לאו תמיד במבנה מחולק לכיתות ומנוהל על ידי צוות שהוכשר להוראה.
   לרוב היה אפשר למצוא באותו חדר תלמידים מגילאים שונים הלומדים חומרי לימוד שונים, המותאמים ליכולתו של כל תלמיד.
   קריטריון הגיל האופייני לבית הספר המדורג נכנס כגורם ממיין בסוף המאה ה- 15, אולם רק בסוף מלחמת העולם הראשונה החלו ליישם אותו  כגורם ממיין מרכזי בקנה מידה רחב.
   ז'אן ז'אק רוסו כתב כבר באמצע המאה ה - 18 את יסודות הגישה הפדגוגית  שמעמידה את הילד ואת ילדותו במרכז תהליך החינוך, אולם רק בסוף המאה ה  19 החלו ניסיונות שיטתיים ומקיפים המכוונים להגשמת גישתו הפדגוגית המהפכנית .
   בדרך כלל מוסדות מובילים פרצו דרך בעזרת צוות מורים שידע להפנים ולהשתמש בטכנולוגיות ובכלים חדשים, והם הובילו תהליך שחלחל לשאר מוסדות החינוך (מניפה), שלב זה - שלב הזיקה הוא השלב בו נמצאים רוב מוסדות החינוך היום, כאשר לחלקם יש אתרים בית ספריים, ולחלקם  סביבות למידה מתוקשבות אחרות (כולל חקרשת - WebQuest).
   כבר ב- 1890 טען נשיא אוניברסיטת הארוורד ק' וו' אליוט : " מעשה קיבוצם יחד של  ילדים בעלי יכולות שונות מאוד לא רק שהוא מתגרה בטבע, הוא גם מהווה את התכונה הגרועה ביותר של בית הספר האמריקאי, כדי למלא את תפקידם הדמוקרטי על בתי הספר להחשיב בראש ובראשונה את ההוראה היחידנית, להעניק ציונים בהתאם ליכולת ולהעלות ילדים מכיתה לכיתה לא בגדודים אלא ככל האפשר בדרך אישית ובלתי אחידה ".
   אבירם טוען שמערכת החינוך הקיימת אינה מתאימה לסביבה הפוסט-מודרנית בה אנו חיים, ממש כמו "חדר" חרדי באמצע קיבוץ של השומר הצעיר.
   מערכת החינוך לדעתו אינה גרועה על פי מערכת ערכים כלשהיא (למשל, האם היא טובה לילד או האם היא טובה לאלוהים). טיעונו בא  מעמדה ניטרלית, חסרת ערכים, הבוחנת את מערכת החינוך בצורה רציונאלית ואובייקטיבית.
   אבירם מציג את מערכת החינוך כארגון, המאופיין ע"י: מטרות, תכנים, מבנה ארגוני, קהל יעד, היחס לקהל היעד, ושיטות פעולה, ארגון הנמצא על פרשת דרכים, היות וקשה לו לענות על הדרישות בתחום האקולטורציה - הקניית המורשת התרבותית, היות ואחד המאפיינים הבולטים של התקופה הפוסט-מודרנית הוא מתן לגיטימיות לתרבויות שונות ואי-כפיה של ערכי תרבות מסוימת על בני תרבות אחרת. כפי שמנסח זאת אבירם: "אין כל קונסנסוס חברתי לגבי מערכת ערכים טרנסצנדנטית או אחרת, שהחינוך, באופן מובן מאליו, הוא המכשיר לשימורה ולהפצתה."
3. בעתיד (שאת ניצניו רואים כבר היום בשלב הצמיחה העכשווי) יינתן מענה לצרכים מתקדמים, ויהיה שילוב בין הדידקטיקה, הטכנולוגיה, שיטות ההוראה  הכשרת המורים ומיומנויות התלמידים לבניית סביבת למידה שונה ומתקדמת.
   אחד היישומים אותם ניתן לשלב בשלב זה הוא הקהילה הלומדת העושה שימוש בפורומים, קבצים משותפים,  ודרכי תקשורת נוספים בין הלומדים לבין עצמם, בין המורים להורים, בין המורים ללומדים ובין המורים לבין עצמם.
   חלק מהשינוי יהיה ירידת קרנה של המילה הכתובה, אם עד כה הנחלת הידע התבססה על טקסטים, כיום אפשר להשתמש בתמונות, מצגות, סרטים, ערוצי שמע, ושאר אמצעי הייצוג החזותי.
   (כבר היום משתמשים במושג חדש - webagogy = פדגוגיה ברשת, בדפים המצורפים ניסיתי להראות את השלכת הגישה החדשה על מערכת החינוך.)

כל אחד מהשלבים, עונה על צורך אחר, ולכן ייתכן שגם בעתיד ייעשה שימוש בהוראה פרונטאלית, או הוראה בקבוצות - בצד ההוראה המתקדמת יותר